טביליסי

טביליסי יושבת על שתי גדות המטקווארי בעמק צר, כלואה בין רכסים מיוערים, והצורה הזאת מסבירה את רוב מה שקורה בעיר. המרכז ההיסטורי קטן דיו כדי לחצות אותו ברגל: מבצר נריקלה על הרכס שמעל, כיפות הלבנים של מרחצאות הגופרית באבאנוטובני למטה בערוץ, ובמרחק כמה מאות מטרים זה מזה מסגד, בית כנסת וכנסייה ארמנית. יום שני פותח את העיר. הפוניקולר של מטאצמינדה מטפס אל פארק ואל מרפסת תצפית גבוה מעל הגגות. המוזיאון הלאומי הגאורגי ברחוב רוסתאוולי מחזיק את זהב קברי קולכיס ואת התערוכה הקבועה על הכיבוש הסובייטי. קתדרלת השילוש הקדוש, ענקית ומודרנית, נישאת מעל שכונת אוולבארי בגדה הנגדית. בקצה הירוק של העיר שוכן אגם הצבים לצד מוזיאון האתנוגרפיה הפתוח, שבו הורכבו מחדש בין העצים בתי עץ שהובאו מכל מחוזות המדינה, וצפונה משם מתנשאים עמודי הכרוניקה של גאורגיה מעל ים טביליסי. העונות חשובות כאן פחות מבכל מקום אחר במדינה, כי הכול פתוח כל השנה. יולי ואוגוסט כבדים — העמק לוכד את החום ואחר הצהריים נמשך לאין סוף — ולכן עדיף לסייר מוקדם בבוקר ולקראת ערב. האביב והסתיו הם החודשים הטובים. החורף מתון והשלג נדיר ואינו מחזיק יותר מיום או יומיים. יומיים מכסים את המרכז בנוחות, שלושה אם רוצים גם מרחץ, גם מוזיאון וגם ערב ללא לחץ. רוב המבקרים מתייחסים לטביליסי גם כאל בסיס: מצחתה במרחק חצי שעה, גורי קצת יותר משעה, וקחתי פחות משעתיים. זהו גם יעד בפני עצמו וגם המקום שבו מסע הכביש הגאורגי מתחיל ומסתיים.