כיכר החירות ובניין הפרלמנט הישן

אם יש לטביליסי אמצע, הוא כאן. הכיכר נוצרה בראשית המאה ה-19 מחוץ לחומות העיר העתיקה, ומאז הוחלף שמה חמש פעמים: כיכר ירוואן, אחר כך פליאשווילי, בריה, לנין, ולבסוף החירות.

במרכזה ניצב מאז 2006 פסל מוזהב של גיאורגיוס הקדוש דוקר את הדרקון, מעשה ידי זוראב צרטלי, על עמוד בגובה כשלושים וחמישה מטרים. לפניו עמד כאן פסל לנין, שהוסר בלילה אחד באוגוסט 1990. בצד הדרומי עומד בניין העירייה, מבנה בסגנון מורי משנות ה-70 של המאה ה-19 עם מגדל שעון — אחת החזיתות המזוהות ביותר בעיר, ועד היום לשכת ראש העיר.

לכיכר יש גם פרק היסטורי אחד מוגדר מאוד. ב-26 ביוני 1907 תקפו כאן בולשביקים בהנהגת קאמו, כשסטלין מעורב בתכנון, שיירת כספים של בנק בפצצות ובאש; עשרות נהרגו והכסף הלך לקופת המפלגה. גלי המחאה של 1989, של 2003 ושל רוב השנים שאחריהן חצו את אותה רחבה.

בעלייה לעבר רוסתאוולי מופיע מימין בניין הפרלמנט הישן: שורת עמודים ארוכה מעל גרם מדרגות רחב. כאן ישבה המועצה העליונה, כאן הוכרזה העצמאות ב-1991, ולתוכו נכנסה מהפכת הוורדים בנובמבר 2003. ב-2012 הועבר הפרלמנט לקוטאיסי ולאחר מכן הוחזר חלקית, ולכן הבניין פעיל ואינו פתוח לקהל.

הכיכר עצמה היא מקום שעוברים בו ולא נשארים בו: צומת שבו נפגשים העיר העתיקה, השדרה והרכבת התחתית.

לכיכר יש גם פרק מן ההיסטוריה הקרובה: במאי 2005, במהלך נאום של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, הושלך מן הקהל רימון חי לעבר הבמה והוא לא התפוצץ. ביום רגיל, לעומת זאת, זו פשוט כיכר תנועה עם אנדרטה במרכזה, ויתרונה האמיתי היחיד הוא הפתיחות: אחרי הסמטאות הצרות של העיר העתיקה, זהו המקום היחיד במרכז שרואים בו פיסת שמיים רחבה.