קתדרלת סיוני

סיוני היא הכנסייה שטביליסי בנתה מחדש יותר מכל מבנה אחר. היא עומדת על הגדה הימנית של המתקוורי בתוך סבך של סמטאות, ומבחוץ היא נראית כמעט צנועה — עד שמבינים שהמבנה הזה נהרס והוקם מחדש כמעט בכל מאה של קיומו.

הכנסייה הראשונה נבנתה כאן במאה השישית או השביעית. אחר כך באו הערבים, ג'לאל א-דין ב-1226, טימור והפרסים. הגרעין של המבנה הנוכחי הוא מן המאה ה-13, אך הכיפה, חלק גדול מן הקירות ופרטי החזית שוחזרו בין המאה ה-17 למאה ה-19. פלישת אע'א מוחמד ח'אן ב-1795 פגעה בה שוב.

שני דברים מחזיקים את תשומת הלב בפנים. הראשון הוא צלבה של נינו הקדושה, עשוי מגפן וקשור, על פי המסורת, בשערה שלה; הוא מונח בתיבת כסף סמוך למזבח בצד הצפוני. השני הוא ציורי הקיר, שביצע בשנות ה-50 של המאה ה-19 האמן הרוסי גריגורי גגארין מעל פרסקאות עתיקים יותר — החלטה שחוקרי אמנות גאורגים מתווכחים עליה עד היום.

מעבר לרחוב עומד מגדל פעמונים עצמאי מלבנים משנת 1425, העתיק ביותר ששרד בטביליסי, ולצדו מגדל שני בן שלוש קומות מראשית המאה ה-19.

עד חנוכת סמבה ב-2004 הייתה סיוני קתדרלת הפטריארך. היום היא שקטה יותר וחשוכה בהרבה: גם בצהריים היא נשענת על אור נרות, וזה יוצר תחושה שונה לגמרי מן הכנסייה החדשה והענקית שמעבר לנהר.

מבחוץ הקתדרלה מחופה בטוף צהוב, והכיפה שייכת לשחזור מן המאה ה-19, ולכן היא נראית חדשה מכפי שהיא. סיוני גם דחוקה: הבתים מגיעים עד לחומות, ואין בקרבתה נקודה שממנה רואים את המבנה כולו בבת אחת. המקום היחיד שבו הוא נקרא כגוש אחד הוא הגדה שממול, ליד גשר מטחי.