מוזיאון המשי הממלכתי

זהו פחות מוזיאון על משי ויותר דגם ששרד של מוזיאון מן המאה ה-19. הוא נוסד ב-1887 לצד תחנת גידול המשי הקווקזית ביוזמת ניקולאי שברוב, והבניין הושלם ב-1892 לפי תכנון אלכסנדר שימקייביץ', האדריכל שהעניק לטביליסי גם את בניין תיאטרון רוסתאוולי.

המטרה הייתה מעשית. איכרים ברחבי המחוזות הדרומיים של האימפריה היו צריכים ללמוד לגדל תולעי משי, לזהות את מחלותיהן ולטפל בפקעות כראוי. לכן זהו אוסף לימודי ולא תצוגה של מותרות מוגמרים.

מה שהופך אותו יוצא דופן הוא שכמעט דבר לא עודכן. באולמות עומדות עדיין הוויטרינות המקוריות מעץ אלון וזכוכית, ובתוכן:

• פקעות שנאספו ממדינות המשי בכל העולם, ממוינות למאות זנים

• פרפרים מיובשים וכל שלבי חייה של התולעת

• דגימות משי צבוע, פיגמנטים ובדים ארוגים

• תוויות בכתב יד בדיו דהויה, ברוסית ובצרפתית

• הספרייה של התחנה וארכיון התצלומים שלה

חלק גדול מן האוסף הוכן לתערוכות הבינלאומיות של התקופה וזכה בהן במדליות. היום החדרים ריקים לעתים קרובות, והצוות בדרך כלל מלווה אתכם בעצמו ומסביר על מה אתם מסתכלים. למי שמתעניין בוויטרינות ישנות, בכתב יד מהוקצע או בתולדות המדע, זו אחת השעות היוצאות דופן בטביליסי.

המשי בגאורגיה עתיק בהרבה מן המוזיאון. תולעי משי גודלו במשך מאות שנים גם במזרח הארץ וגם במערבה, ובתקופה הסובייטית הורחבה המלאכה לתעשייה שלמה עם מפעלים ומכוני מחקר משלה. בשנות ה-90 היא קרסה כמעט לחלוטין. המוזיאון אינו רק אוסף אלא העקבה המסודרת האחרונה של כלכלה שפרנסה חלקים מן הארץ יותר ממאה שנים, והצוות מדבר על כך בלי אשליות.