תיאטרון גבריאדזה ומגדל השעון

זהו הבניין היחיד בטביליסי הנוטה בכוונה תחילה. מגדל השעון נבנה ב-2010 בידי רזו גבריאדזה — צייר, תסריטאי ומייסד תיאטרון הבובות שלצדו — בקו הצר של רחוב שאווטלי. הוא מורכב מלבנים ישנות, רעפים שנאספו ושברי פסיפס, ונראה כאילו הוא עומד כאן מאות שנים, אף שהוא צעיר מרוב המתבוננים בו.

בכל שעה עגולה נפתחת דלת ומלאך יוצא להכות בפעמון בפטיש. פעמיים ביום, בצהריים ובשבע בערב, נפתח חלון גבוה יותר לסצנת בובות בת חמישים שניות: חיים שלמים מלידה עד זקנה, בלי מילה אחת.

התיאטרון שלצדו נוסד ב-1981. האולם קטן מאוד, כשמונים מושבים, והבמה בערך בגודל שולחן אוכל. מוצגות בו יצירותיו של גבריאדזה עצמו — קרב סטלינגרד, רמונה, סתיו האביב שלי — המספרות על מלחמה, אהבה ואובדן בעזרת בובות בגובה ארבעים סנטימטרים, ושסבבו במחצית פסטיבלי העולם. ההצגות בגאורגית עם כתוביות. גבריאדזה נפטר ב-2021, והתיאטרון ממשיך.

המגדל חינם ונראה מן הרחוב, ולכן תמיד עומד מולו קהל קטן, צפוף במיוחד כחמש דקות לפני השעה העגולה. בחצר התיאטרון יש בית קפה, וכמה דלתות משם באותו רחוב ניצבת בזיליקת אנצ'יסחאטי, כך שהשניים משתלבים בטיול קצר אחד.

גבריאדזה לא היה רק בובנאי. הוא כתב את התסריטים לשתיים מן הקומדיות הסובייטיות הידועות ביותר, מימינו וקין-דזה-דזה, ופסליו הקטנים פזורים בכמה ערים, ובהן סנקט פטרבורג. גם בית הקפה של התיאטרון והפנים שלו הם מעשה ידיו: קירות מצוירים, רהיטים מוזרים ופרטים שפועלים באותו היגיון של המגדל — שום דבר אינו ישר, והכול בכוונה. גם אם האולם אזל, בית הקפה והמגדל יחד נותנים מושג ברור על אופן חשיבתו.