בזיליקת אנצ'יסחאטי

זהו המבנה העתיק ביותר בטביליסי שעדיין ממלא את התפקיד שלשמו נבנה. אנצ'יסחאטי הוקמה במאה השישית בידי המלך דאצ'י, בנו של וכטנג גורגסאלי, לאחר שהבירה עברה ממצחתה לטביליסי. קל לחלוף על פניה: גוש נמוך ורחב הדחוק ברחוב שאווטלי הצר, בלי הגובה שבו הכריזו על עצמן כנסיות גאורגיות מאוחרות יותר.

התוכנית היא בזיליקה בת שלושה אולמות בלי כיפה, בנויה בשורות מתחלפות של אבן ולבנים. במקור הוקדשה למרים. השם הנוכחי הגיע במאה ה-17, כשהובאה לכאן לשם שמירה איקונת המושיע ממנזר אנצ'י שבקלארג'תי, שטח שכבר היה בידי העות'מאנים. האיקונה עצמה נמצאת היום באוסף האמנות הממלכתי, ובכנסייה עומד העתק.

בשער עומד מגדל פעמונים מלבנים שבנה הקתוליקוס דומנטי ב-1675, והוא מעניין כמעט כמו הכנסייה עצמה. במאה ה-19 הוסיפו לבזיליקה כיפה; שחזור שנות ה-50 וה-60 הסיר אותה והחזיר למבנה את צורתו המקורית.

בפנים חלל נמוך, חשוך ושקט מאוד, ועל הקירות שרידי ציור מן המאה ה-19. אבל מה שמחזיר לכאן אנשים הוא הצליל: מקהלת אנצ'יסחאטי, ששרה את הליטורגיה הפוליפונית הגאורגית העתיקה, יושבת בכנסייה הזאת. להיתקל בהם בתפילה רגילה זה עניין של מזל, אבל אם זה קורה, זה אחד הדברים היפים ביותר לשמוע בעיר.

הפוליפוניה שאפשר לשמוע כאן עתיקה מן המבנה עצמו: השירה הפוליפונית הגאורגית, העממית והליטורגית, הוכרזה ב-2001 בידי אונסק"ו כיצירת מופת של המורשת שבעל פה והבלתי מוחשית של האנושות. הבזיליקה היא כלי מושלם עבורה. חלל אבן נמוך ומלבני צמוד את הקולות אל הקירות ושומר אותם דחוסים, במקום לפזרם כלפי מעלה כפי שקורה תחת כיפה גדולה. גם כמה זמרים בחזרה ממלאים כנסייה ריקה לגמרי.