אנאקליה

אנאקליה היא מקטע החוף המשונה ביותר בגאורגיה: חציה אתר נופש בנוי וחציה חוף ריק, בנקודה שבה האינגורי נפגש עם הים. אנשים או עוזבים מאוכזבים או מתאהבים בריקנות וברוח.

החוף עצמו טוב. חול כהה, כמעט שחור, וחלוקים דקים נמשכים לאורך קילומטרים, השיפוע אל המים מתון, וכמעט תמיד אין בו איש. בניגוד לאורקי אין כאן שורות שמשיות ואין מוזיקה. הגלים חזקים יותר מאשר בדרום, והזרם ליד שפך הנהר ממשי, כך שצריך להשגיח על ילדים קטנים.

מה שנראה מרחוק הוא תוכנית הבנייה של 2011 ו-2012: טיילת, אמפיתיאטרון, מלונות, וגשר הולכי רגל תלוי מעל האינגורי באורך של יותר מחצי קילומטר, שנחשב אז לאחד הארוכים באירופה. אחרי 2012 איבד הפרויקט תאוצה. חלק מהמבנים לא הושלמו מעולם, אחרים סגורים, והבטון מתקלף באוויר המלוח. במשך כמה קיצים נערך כאן פסטיבל מוזיקה אלקטרונית גדול, וגם הוא הופסק.

הסיפור השני הוא נמל המים העמוקים. הבנייה החלה ב-2016, החוזה בוטל ב-2020, וב-2024 הועבר הפרויקט לקונסורציום חדש. התוצאה המעשית היא שציוד כבד ותנועת פועלים עוברים דרך הכפר. זו אינה עיר רפאים קפואה כפי שמתארים לפעמים.

השם עתיק בהרבה מן הטיילת. במאה השבע-עשרה היה זה אחד הנמלים שדרכם מכרו שליטי מינגרליה שבויים לסחר העבדים העות׳מאני, פרק בתולדות החוף שהטיילת החדשה אינה מזכירה. גם צבעו הכהה של החול אינו מקרי: האינגורי סוחף מן ההרים משקעים וולקניים ומניח אותם כאן.

השפך טוב גם לצפרות. בסתיו נאספים בעיקול האחרון של הנהר ברווזים, שחפים וחופמאים, ומינים נדירים מגיעים בקביעות. משקפת מצדיקה את מקומה כאן לא פחות ממגבת ים.

מצפון לנהר עובר גבול השליטה בפועל עם אבחזיה, ואנאקליה היא היישוב האחרון בדרך. ההליכה על החוף בטוחה, אך צפונה משפך הנהר אין מעבר ואין לנסות.

מבחינה היסטורית עמד כאן מבצר עות׳מאני-מינגרלי, שחוזק בימי לוואן השני דאדיאני. כמעט דבר ממנו לא שרד מעל פני הקרקע, אך האדמה סביב הכפר והשפך עשירה בשכבות ארכיאולוגיות.