מבצר רוחי

רוחי הוא מה שהשאירה שאפתנותו של אדם אחד על מישור מינגרליה. המבצר יושב על גבעה נמוכה בגדה השמאלית של האינגורי, כשמונה קילומטרים מצפון-מערב לזוגדידי.

לוואן השני דאדיאני, ששלט במינגרליה בין 1611 ל-1657, בנה אותו באמצע המאה השבע-עשרה. המטרה הייתה ברורה: להחזיק את מעבר האינגורי מול נסיכי אבחזיה מצד אחד ומלכי אימרתי מן הצד האחר. זו הייתה התקופה שבה מינגרליה הייתה עצמאית למעשה, ולוואן ניהל מגעים משלו עם העות׳מאנים ועם רוסיה.

התוכנית מלבנית ובפינותיה מגדלים עגולים. החומות בנויות בשורות מתחלפות של חלוקי נהר ולבנים, הטכניקה המינגרלית המקובלת במישור, והן נראות אחרת לגמרי מן הבנייה הגסה של מבצרי ההרים. בפנים שרידי מבנה מגורים דו-קומתי וכנסייה קטנה.

המקום הרוס ובקיץ בלוע כמעט כולו בסבכי פטל. אין כאן שום תשתית: אין כרטיס, אין שומר, אין מעקה ואין שביל הראוי לשמו. זו סיבה טובה לבוא בסוף הסתיו או בתחילת האביב, כשהצמחייה שוכבת ואפשר באמת לקרוא את מתאר החומות. אפשר לטפס במגדלים, אך האבן רופפת והמדרגות אינן.

לשם מה נבנה רוחי קל יותר לדמיין אם קראתם את האיטלקים. בחצרו של לוואן חיו בשנות השלושים והארבעים של המאה השבע-עשרה שני מיסיונרים תיאטינים, כריסטופורו קסטלי וארקנג׳לו למברטי. למברטי כתב תיאור של מינגרליה, וקסטלי הותיר מאות רישומים ובהם דיוקנאות של לוואן עצמו. יחד הם מתעדים מדינה קטנה, אלימה ורבת טקסים, עם אורחים עות׳מאנים ואיטלקים, מסחר בשבויים ושליט שעשה פחות או יותר כרצונו. על רקע זה המבצר מובן גם כמעוז גבול וגם כמשכן.

מלמעלה נשקף מישור ההצפה של האינגורי, וביום בהיר גם הרי סוונתי במרחק. הנוף הזה הוא חצי מן הסיבה לביקור.

כדאי לדעת שרוחי סמוך לגבול השליטה בפועל עם אבחזיה. גשר האינגורי ונקודת המעבר במרחק כמה קילומטרים, וב-2020 נבנה כאן בית חולים גדול. אין זה שטח צבאי, אך צילום מחסומים או סיורים אינו רעיון טוב, וכדאי להישאר על גבעת המבצר.