כנסיית צוגרוגאשני

צוגרוגאשני ובולניסי סיוני ניצבות זו מול זו משני עברי עמק, ושבע מאות שנים מפרידות ביניהן. האחת בזיליקה נמוכה וחמורה מן המאה ה-5; השנייה כנסייה מכופפת גבוהה, צרה ומגולפת כמעט כולה, מראשית המאה ה-13. לראות את שתיהן בבוקר אחד זה קורס מזורז באדריכלות גאורגית.

צוגרוגאשני נבנתה בין 1212 ל-1222, בימי גיאורגי הרביעי לאשה — שנותיו האחרונות של תור הזהב, זמן קצר לפני בוא המונגולים. המבנה קטן אך מתוח כלפי מעלה: התוף בן שנים-עשר צלעות וגבוה באופן חריג, וכל פאה שלו מטופלת כלוח עיטור נפרד.

הגילוף הוא הסיבה שבאים. שזירה גיאומטרית, שריגי גפן, רוזטות וצלבים פרושים על החזיתות כך שהעין אינה נחה לרגע; התבליט רדוד אך חתוך די הצורך כדי להיקרא במיטבו באור שמש נמוך, מוקדם או מאוחר ביום. האבן היא טוף צהבהב-אדמדם האופייני למחוז בולניסי, והיא סופגת את האור בחמימות.

בפנים כמעט ריק. ציורי קיר לא שרדו והחלל צר וגבוה. זה רגיל לתקופה; כנסיות העשורים ההם השקיעו את עושרן בחוץ. החצר קטנה, סביבה מטעים ולמטה נהר המשאוורה. המקום נותר שקט ואוטובוסי תיירים כמעט אינם עוצרים.