קתדרלת צאלנג׳יחה

ציור הקיר הביזנטי הטוב ביותר ששרד בגאורגיה נמצא בעיירה מינגרלית קטנה שרוב הנוסעים חולפים על פניה. קתדרלת התגלות המושיע עומדת בחצר מוקפת חומה במרכז צאלנג׳יחה.

המבנה התגבש בין המאה השתים-עשרה לארבע-עשרה: כנסייה מכופפת בעלת כיפה ותוף גבוה, מגדל פעמונים נפרד לצדה, וקפלה שהוסיף במאה השבע-עשרה לוואן השני דאדיאני. מבחוץ היא דומה לכנסיות מינגרליות אחרות, בנייתה לא אחידה ומטולאת מתיקונים חוזרים. הסיבה לבוא נמצאת בפנים.

בשנות השמונים של המאה הארבע-עשרה הביא ואמק הראשון דאדיאני, שליט מינגרליה, צייר מקונסטנטינופול: קירוס מנואל אוגניקוס. הוא חתם על עבודתו בכתובת דו-לשונית ביוונית ובגאורגית על העמוד הדרומי-מערבי, וזה הופך אותו לאחד הציירים המעטים בעולם הביזנטי ששמם ידוע לנו בכלל.

מה שהותיר הוא ציור פליאולוגי מאוחר מן השורה הראשונה: דמויות מוארכות, קפלים עמוקים, פנים המעוצבות מעל שכבת בסיס ירוקה בקווים לבנים דקים, ותוכנית איקונוגרפית ובה סצנות נדירות בכנסיות גאורגיות. הכיפה, התוף, האפסיס והקמרונות מכוסים כליל; בשורות התחתונות ניצבים טורי קדושים.

שכבה שנייה נוספה במאה השבע-עשרה בימי הבישוף אודמון ג׳איאני ולוואן השני דאדיאני. היא גסה יותר וקל להבחין בה, ורק שברים ממנה שרדו.

התוכנית הולכת בסדר הביזנטי של זמנה — המשיח למעלה, נביאים סביב התוף, מחזור החגים על הקמרונות, בישופים בקודש — אך היא מבוצעת בצפיפות יוצאת דופן, והסצנות הקטנות מצדיקות סיבוב איטי. הלחות כרסמה בקירות התחתונים והשימור נעשה לסירוגין: יש לוחות נקיים ובהירים ויש כאלה שעדיין אפורים מפיח.

צאלנג׳יחה הייתה מושב בישוף, ומכאן גודלה של הכנסייה בעיירה כה קטנה. הביקור משתלב היטב ביום אחד עם סכר האינגורי וארמון דאדיאני בזוגדידי; שלושת המקומות במרחק חצי שעה זה מזה.

בכנסייה חשוך והעיניים זקוקות לזמן. הרגע הטוב ביותר הוא אמצע יום בהיר, כשהאור נופל מחלונות התוף והכיפה נעשית קריאה בהדרגה. כללי הצילום מחמירים, ובצדק: מבזק הורס פיגמנט.

החצר עצמה פשוטה — דשא, כמה מצבות, מגדל הפעמונים. העיירה שקטה ופרובינציאלית. הניגוד הזה הוא שנחרת בזיכרון: אין תור, אין קופה ואין קהל, רק דלת פתוחה ואחד הפנים הגדולים של הקווקז של ימי הביניים.