מנזר טימותסובני

בטימותסובני שמורים ציורי הקיר הטובים ביותר בכל סמצחה, והכנסייה עצמה נדירה בארכיטקטורה הגאורגית של ימי הביניים: היא בנויה לא מאבן אלא מלבנים בגוון ורוד.

הכנסייה המרכזית, המוקדשת להירדמות הבתולה, נבנתה בין 1195 ל-1215, כלומר בדיוק בימי מלכותה של תמר. הפטרון היה שלווה אחלציחלי מבית טורלי, אחד המפקדים בקרב בסיאני. התוכנית היא צלב-בריבוע מכופף, עם תוף גבוה ומידתי, ומשטח הלבנים מקבל באור השמש גוון חמים וכמעט ורדרד.

אבל הסיבה לבוא נמצאת בפנים. הציורים מתוארכים לשנים 1205 עד 1215 בקירוב ומהווים אחד המכלולים השלמים ביותר של הציור המונומנטלי הגאורגי בתור הזהב: רקעים בכחול עמוק, דמויות גדולות ושלוות, מחזור אוונגליוני מלא ודיוקנאות התורמים. בשנות האלפיים שימר צוות גאורגי-איטלקי את הציורים, וכיום אפשר לקרוא אותם הרבה יותר טוב מאשר לפני שלושים שנה.

לבנים מעולם לא היו חומר בנייה נפוץ בגאורגיה, וטימותסובני היא ההדגמה הברורה ביותר ששרדה ליכולתם של הבנאים המקומיים בחומר הזה. הקירות מונחים בנדבכים אחידים, והעיטור — קשתות עיוורות ודוגמאות גיאומטריות פשוטות — מושג אך ורק דרך המקצב של הנדבכים, בלי שום אבן מגולפת.

בחצר עומדים גם קפלה קטנה, מגדל פעמונים מאוחר ויסודות מבני המנזר. המנזר פעיל ונזירים חיים בו, ולכן השקט כאן אינו בקשה אלא מובן מאליו.

גם המקום עצמו עוזר. הכנסייה עומדת בעמק גוג'רתי בגובה של כאלף מטר, על הקו שבו יער האורנים מתחלף ביער עלים, וכמעט אף פעם אין כאן צפיפות. רוב הנוסעים בדרך לבקוריאני חולפים על פניה בלי לדעת ששני קילומטרים הצידה עומדת אחת היצירות החשובות ששרדו מן הציור הגאורגי של ימי הביניים.