מבצר סורמי

סורמי יושב על הגבעה שממנה רואים היכן גאורגיה נחצית לשניים. רכס ליחי יורד כאן אל המישור, ובמשך מאות שנים היה המעבר הצר הזה הדרך המעשית היחידה בין מזרח גאורגיה למערבה. מי שאחז בגבעה אחז גם במסחר ובצבאות שעברו בה.

ליבת המבצר הוא מן המאה ה-12, אף שמצודה עמדה כאן הרבה קודם. רוב מה שרואים היום — חומות ההיקף, הבסטיונים העגולים והמגדל הגבוה — נבנה בין המאה ה-16 למאה ה-18, כשסורמי היה בידי משפחת אמילכווארי. שיחזור בשלהי המאה ה-20 השלים את קו המתאר, ולכן הצללית שלמה בעוד חלק מן האבן חדש בעליל. בפנים אין הרבה מלבד עשב, מדרגות ומגדלים; השכר הוא הנוף אל העמק ואל מסילת הברזל שעדיין מטפסת אל המעבר.

המבצר מפורסם פחות בזכות אדריכלותו ויותר בזכות סיפור. הנובלה של דניאל צ'ונקאדזה משנת 1859, מבצר סורמי, מספרת על חומות שקרסו שוב ושוב עד שצעיר בשם זוראב הסכים להיקבר בהן חי. ב-1985 עשו סרגיי פרג'אנוב ודודו אבשידזה מן הסיפור סרט, והאגדה יצאה הרחק מגבולות גאורגיה. המבקר הגאורגי קורא את הגבעה דרך הטקסט הזה.

סורמי עצמה היא עיירה קטנה בצל אורנים, ובימי ברית המועצות אתר מרפא אקלימי עם בתי הבראה לחולי ריאות. לאורך הכביש הראשי דוכנים מוכרים נאזוקי, לחם מתוק ומתובל האפוי בתנור חרס, ולמענו עוצרים כאן רוב הנהגים הגאורגים. בחורף הגבעה מושלגת לעיתים קרובות והמעבר שמעליה נבלע בענן; באביב הכול ירוק מסביב והחומות נקראות בבירור.