מנזר סמטברו

סמטברו הוא המחצית השקטה של מכלול אונסק״ו במצחתה — חמש דקות במעלה הרחוב מסווטיצחוולי, ורוב קבוצות האוטובוסים אינן טורחות לעלות. זהו מנזר נזירות פעיל, ולכן בחצר יש ורדים, חבלי כביסה וחתולים ולא דוכני כרטיסים.

הסיפור מתחיל בשנות ה-330. כשנינו, האישה שהמירה את קרתלי לנצרות, הגיעה למצחתה, היא התיישבה בסבך פטל בקצה גן המלוכה. מיריאן השלישי, השליט הנוצרי הראשון של איבריה, בנה כנסייה על אותה נקודה. הכנסייה הקטנה שבפינה הצפונית-מזרחית של החצר, על שם נינו הקדושה, היא בנייה מאוחרת יותר אך היא מסמנת את המקום; שיח הפטל הצומח לצדה נחשב צאצא של השיח המקורי.

הכנסייה הצלבית הגדולה שלצדה, כנסיית ההשתנות, היא מן המאה ה-11 והוקמה בימי המלך גיאורגי הראשון לאחר שרעידות אדמה הפילו את המבנה הקודם. בתוכה, אל מול הקיר הצפוני, שני קברי אבן נמוכים: של המלך מיריאן ושל המלכה נאנה, הקרוב ביותר שיש בגאורגיה לקבר מייסדים לאומי. על הקירות שרדו קטעי ציור מן המאה ה-17, ובחצר עומד בנפרד מגדל פעמונים נמוך מן המאה ה-15 או ה-16.

ואולם הקהל בחצר מגיע בדרך כלל בשל דבר אחר לגמרי. גבריאל אורגבאדזה, נזיר שנחשב שוטה קדוש ואשר שרף בפומבי ב-1965 דיוקן של לנין, מת כאן ב-1995 ונקבר בשטח המנזר. ב-2012 הוכרז קדוש, ואל קברו — תלולית נמוכה מגודרת תחת גגון — נמשך תור קבוע של עולי רגל מכל רחבי המדינה.

המדרון שמאחורי החומות הוא גם אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בגאורגיה. בית הקברות של סמטברו, שנחפר מאז שנות השבעים של המאה ה-19, הניב אלפי קברים מסוף תקופת הברונזה ועד המאות הנוצריות המוקדמות. על פני השטח לא נראה ממנו דבר, אך הממצאים ממלאים כמה אולמות במוזיאון הלאומי בטביליסי.