הרובע היהודי של קוטאיסי

בקוטאיסי חיה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בגאורגיה, ועקבותיה מרוכזים ברחוב אחד. רחוב בוריס גפונוב עובר ברובע ספיצ'חיה שעל הגדה הימנית של הריוני, ובפחות ממאה מטר עומדים בו שלושה בתי כנסת.

העתיק שבהם, בית הכנסת הקטן, הוא משנת 1815 — אבן פשוטה, כמעט בלתי מובחן מבית מגורים. השני נבנה בסביבות 1863. המרכזי, בית הכנסת הגדול משנת 1886, עוצב בנוסח רומנסקי מחודש: חלונות קשתיים גבוהים, חזית אבן, ובפנים יציע עץ מתחת לתקרה מצוירת. זהו המבנה שעדיין פעיל.

שם הרחוב הוא סיפור בפני עצמו. בוריס גפונוב היה יהודי מקוטאיסי שתרגם לעברית את "עוטה עור הנמר" לרוסתוולי, בעבודה לילית ובודדה במערכת העיתון המקומי. התרגום ראה אור בישראל ב-1969; הוא עלה ארצה ב-1971 ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

הקהילה היום קטנה מאוד: רוב המשפחות עלו לישראל בשנות השבעים ושוב בשנות התשעים. המבנים נותרו, ובית הכנסת הגדול נפתח כמה פעמים בשבוע; השמש בדרך כלל מכניס מבקרים.

זה אינו אתר עם תצוגה וקופה. זו הליכה של חמישים דקות ברחוב צר שבו עומדים כמעט ברצף שלושה מבנים משלוש מאות שונות, ושבו נגלה חלק מקוטאיסי שכמעט אינו מגיע למדריכים.

מעט רקע נחוץ כאן. יהודים חיים בגאורגיה יותר מאלפיים שנה, וקוטאיסי הייתה במשך תקופה ארוכה מרכז החיים היהודיים בגאורגיה. לקראת סוף המאה ה-19 חיו ברובע שסביב הרחוב הזה כמה אלפי אנשים, עם בתי ספר, מאפיות ומוסדות קהילה משלהם, ורובם עסקו במסחר ובמלאכה. בעשורים האחרונים של המאה ה-20 עבר העולם הזה כמעט כולו לישראל.