מנזר זדאזני

זדאזני הוא מנזר מן המאה השישית על רכס מיוער, וכדאי לטפס אליו בין השאר בזכות הנוף ובין השאר בזכות השקט. מן המרפסת שלפני הכנסייה נפרשים למטה עמקי המטקוורי והאראגווי, מצחתה היא כתם בהיר במערב, ובבוקר צלול ניצב קו השלג של הקווקז הגדול לאורך האופק הצפוני.

השם בא מזאדן, אל אלילי שלפי המסורת עמד פסלו על הגבעה הזאת לפני הנצרות. בסביבות שנת 545 התיישב יוחנן, ראש שלושה עשר האבות האשורים, בדיוק על אותה נקודה, והבחירה לא הייתה מקרית. מאז נקרא המקום זדאזני, כלומר «מעל זאדן». תלמידיו התפזרו בקרתלי ובקאחתי והקימו את המנזרים שעדיין מעצבים את האזור, ובהם שיאומגוימה ואלאוורדי.

הכנסייה הראשית היא בזיליקה תלת-אולמית מן המאה השמינית שהוקמה מעל קברו של יוחנן, המצוי מתחת לרצפה בקצה המזרחי. היא פשוטה עד כדי חומרה: אבן לא מסותתת, חלונות קטנים וכמעט בלי גילוף. סביבה עומדים:

• שרידי חומת מגן ומגדל פינתי בצד החשוף

• מגדל פעמונים בן שתי קומות ותאי נזירים הרוסים

• מעיין מתחת לכנסייה, המיוחס ליוחנן ומשמש עולי רגל עד היום

המנזר ננטש לתקופות ארוכות ונבנה מחדש כמה פעמים; הנזירים חזרו בשנות התשעים, ולכן חלק מן המתחם סגור כיום למבקרים. היער בדרך למעלה הוא יער אשור וגרביל, ובאוקטובר, כשכל הרכס נצבע בנחושת, הוא ראוי לעצירה בפני עצמה.