עמק סנו והמגדל

עמק סנו הוא מה שרוב הנוסעים חולפים על פניו בדרך ליוטה, והוא ראוי לעצירה בפני עצמו. כמה קילומטרים מדרום לסטפנצמינדה חוצה הכביש את נחל סנוסצקאלי, ודרך צדדית סלולה פונה במעלה עמק רחב וחסר עצים של חצץ נהר אפור ואחו שחת, כשמסיף קזבגי ניצב מאחוריכם.

בכפר סנו, חמישה קילומטרים פנימה, יש שני דברים שכדאי ללכת אליהם. הראשון הוא המגדל: מגדל תצפית מרובע בן ארבע קומות מסוף ימי הביניים, עומד לבדו על גוש סלע במרכז הכפר, משוחזר ומן המשומרים ביותר בחווי. הוא קטן, פשוט וממוקם למופת — מראש הסלע נשקף כל העמק לשני הכיוונים, וזה בדיוק היה הרעיון.

את השני קל יותר לפספס. בשדה מתחת לכפר פזורים סלעים גדולים שגולפו בהם ראשי דיוקן: סופרים, משוררים ואישי ציבור גאורגים, חצובים באבן הטבעית בידי הפסל מראב פיראנישווילי לאורך שנים. אין שילוט, אין גדר ואין הסבר. רוב הנהגים חולפים בלי לשים לב.

סנו הוא גם כפר אבותיו של איליה השני, הקתוליקוס-פטריארך של גאורגיה, מה שמסביר את כמות הבנייה הכנסייתית החריגה ליישוב בגודל כזה.

מעבר לכפר ממשיך האספלט מרחק קצר ונגמר, ומתחילה דרך העפר לכיוון יוטה. העמק עצמו משתנה כליל עם האור: שטוח ואפור בצהריים, ובשעה האחרונה לפני השקיעה העשב מזהיב והרכסים ממול נצבעים בסגול.