גוש חוואמלי

חוואמלי מזוהה ממרחק רב: גוש שטוח שנראה כאילו נחתך בסכין, וצידו הדרומי נופל בקיר של כשלוש מאות מטר. זהו גיר מתקופת הקרטיקון, על גבול מחוזות צאגרי וצחלטובו, והוא מגיע ל-2,001 מטר. את קווי המתאר שלו רואים מכל לצ'חומי התחתונה ומעל מישור אימרתי.

הצורה עצמה ראויה להבנה: חוואמלי הוא קואסטה כפולה — שכבות הגיר נוטות בשיפוע מתון מצד אחד ונקטעות בקיר מן הצד האחר, וזה בדיוק מה שמעניק לגוש את קו המתאר החתוך שלו. הוא גם משמש קו פרשת מים בין שני עמקים. בקיץ עומדים על הרמה מחנות רועים זמניים, והמים נשמרים שם בבורות או מובאים מלמטה — בדיוק מן הסיבה שבגללה תצטרכו לשאת מים משלכם.

חוואמלי יושב עמוק בדמיון הגאורגי. כרוניקה מן המאה ה-14 מתארת את אוצר המלוכה שהוסתר כאן ואף מונה חלק ממנו: שרשרת יהלומים מפורסמת, אבן חן מלוטשת בצורת סדן, ופנינה גדולה. מסורת אחרת מציבה על ההר הזה את אמיראני, מקבילו הגאורגי של פרומתאוס, כבול ומעונה בידי עורב; ז'ול ורן שאל את הקישור הזה לאחד מספריו. סיפור שלישי מסביר את מעיין ורדזיסטאווה, הפוסק וחוזר, בדרקון בן אלמוות החי במערות.

המערות אמיתיות לגמרי. החשובה שבהן, טקנטרי, שוכנת בגובה כ-1,400 מטר, והכניסה אליה עוברת בגזע חלול של עץ אשור גדול. בולענים מנקבים את הרמה בכל מקום, והמערכת מעולם לא נסקרה עד תום.

העלייה קלה ממה שפני ההר מבטיחים. כביש אספלט מאוקורשי מעלה את הרכב עד כמעט 1,700 מטר; משם נותרו שני קילומטרים ברגל וכ-500 מטר טיפוס. למעלה משתרעת רמה כמעט מישורית, מכורסמת בידי צאן. ביום בהיר ניצבים במזרח רכס ראצ'ה והקווקז הגדול, ובדרום נפרשת שפלת קולחתי.