ארמון גגוטי

בגגוטי חיו מלכי גאורגיה כשלא בנו קתדרלות. החורבות עומדות כשבעה קילומטרים מדרום לקוטאיסי, במישור הריוני השטוח: חומות לבנים נמוכות בעשב גבוה בשולי היער.

הגרעין העתיק ביותר הוא מן המאה ה-8 או ה-9 — חדר יחיד ובו אח גדולה. המכלול המרכזי הוקם בימי גיאורגי השלישי (1156–1184) והיה יוצא דופן בקנה מידתו: אולם מרכזי צלבי שנשא כיפה בקוטר ארבעה־עשר מטרים על טרומפים, על אדן אבן בגובה שלושה מטרים. בסך הכול השתרע המבנה על יותר מאלפיים מטרים רבועים. במאות ה-13 וה-14 נוספו אגפים וכנסיית ארמון.

המלכה תמר נהגה לנוח בגגוטי, וב-1191 הפך הארמון לאחד ממוקדי המרד של תומכי בעלה הראשון, יורי בוגוליובסקי. בעיקר שימש כמשכן חורף: שפלת הריוני ממוזגת, והיער סביב היה שטח ציד מלכותי.

ובכנות: הכיפה איננה מזמן. מה ששרד הוא בנייה מסיבית בלבנים בגובה שניים-שלושה מטרים, גומחת האח, בסיסי הקמרונות וקו המתאר של התוכנית. ב-2016 הוצבו לוחות זכוכית ועליהם שרטוט המבנה המקורי, והם שהופכים את קנה המידה למובן.

כדאי לבוא אם מעניינת אתכם היסטוריה של אדריכלות, או אם אתם נוסעים מקוטאיסי לצחלטובו ויש חצי שעה. אין גדר, אין כרטיס וכמעט לעולם אין מבקר נוסף.

שיטת הבנייה ראויה למבט בפני עצמה. גגוטי בנוי לבנים ולא באבן מסותתת כמו כנסיות גאורגיה, בנדבכים דקים ובמישקי טיט רחבים. זו הייתה שפתם של ארמונות ובתי מרחץ ולא של אדריכלות דתית, וכמעט לא נותר ממנה דבר במקום אחר בגאורגיה. הלבנים גם נשחקות מהר יותר מאבן, ולכן החורבה מאבדת צורה מעשור לעשור — וזה חלק מן הסיבה להצבת לוחות הזכוכית ב-2016.