הרכבלים של צ'יאטורה

צ'יאטורה היא העיירה היחידה בגאורגיה שבה התחבורה הציבורית עולה ויורדת במקום לנסוע לאורך. העיירה יושבת בקניון של נהר קווירילה, הקירות מתרוממים מאה עד מאתיים מטר, ורובעי המגורים נמצאים על הרמות שמעל. ההליכה למעלה נמשכת חצי שעה; ברכבל זה שתי דקות.

הכול התחיל במנגן. ב-1879 פרסם המשורר אקאקי צרתלי את ערכה התעשייתי של העפרה המקומית, וכעבור עשרים וחמש שנה סיפקה צ'יאטורה כ-60 אחוז מתפוקת המנגן בעולם. המכרות פועלים עד היום, ועל קירות הגיא נמתחים מסועים, ממגורות עפרה וערמות פסולת אפורות.

רשת הרכבלים נפתחה ב-1954, משום שלא הייתה דרך מעשית אחרת להעלות כורים אל המכרות. היא גדלה לשבעה־עשר קווים ופעלה כחמישים שנה על הציוד המקורי. משנת 2017 החלה המדינה להחליף אותה: מוקד מרכזי בן ארבעה קווים נכנס לשירות בספטמבר 2021, קו נוסף נוסף בתחילת 2025, וחלק מן המסלולים עדיין סגורים. התאים המרובעים הישנים כבר אינם נוסעים, וכמה תחנות היסטוריות סומנו לשימור.

מה רואים כאן היום:

• התאים החדשים בשירות, בחינם, מן המרכז אל הרובעים העליונים

• תחנות נטושות: מגדלי בטון, גלגלי הינע חלודים, זכוכית שבורה

• מרכז סובייטי משנות החמישים בקרקעית הקניון — תיאטרון, פארק, אצטדיון

צ'יאטורה אינה עיירה יפה ואינה מתיימרת להיות. כדאי לסטות אליה בזכות הנוף התעשייתי, ובזכות היותה מקום שבו פתרון הנדסי סובייטי לגיאוגרפיה קשה עדיין עושה עבודה יומיומית.

עבור התושבים זו אינה אטרקציה אלא נסיעה יומיומית. התאים היו חינם מן ההתחלה ועודם חינם, ואנשים נוסעים בהם אל החנויות, אל בית הספר ואל בית הקברות. את המערכת הישנה עדיין מכנים כאן הרכבל של סטלין, משום שנהגתה בשנות שלטונו האחרונות — ועד 2021 אפשר היה באמת לנסוע בתא שנרתך בשנות החמישים.