בצ׳ו ומזרי

לבצ׳ו באים כדי לראות את אושבה מקרוב. עמק הדולרה נפתח ממערב למסטיה, הכפר הראשי מזרי יושב בגובה כ-1,600 מטרים, והמסיב הדו-ראשי ניצב ממש בראש העמק.

אושבה מתנשאת ל-4,710 מטרים והיא מן ההרים הקשים בקווקז. אין זה ההר הגבוה ביותר, אבל צללית שני המגדלים התלולים הפכה אותו לסמלה של סוונתי. ממזרי מביטים בו ישירות בלי לטפס לשום מקום, וזה נדיר.

הסיבה השנייה לבוא היא מפל שדוגרה, מפל מדורג ארוך היורד על קיר העמק ואחד הגבוהים בגאורגיה. ההליכה ממזרי אורכת שלוש עד ארבע שעות הלוך ושוב: תחילה יער אשור וליבנה, אחר כך שדות סלעים, ולבסוף מרגלות המפל. בנקודה אחת מתחו המקומיים מעבר חבלים, אך אפשר גם לעקוף ברגל.

גבוה יותר, בראש הדולרה, נמצאים קרחון אושבה ומפל הקרח שלו. ההגעה לשם היא יום שלם ועדיף לעשותה עם מדריך.

בצ׳ו מפותח תיירותית פחות מעמקי סוונתי האחרים, וזה מורגש. אוטובוסים אינם מגיעים לכאן, אין דוכני מזכרות, ובערב חוזר העדר דרך הכפר. מי שמכיר את סוונתי לפי הכיכר המרכזית של מסטיה יראה כאן תמונה אחרת לגמרי.

במזרי ובכפרונים הסמוכים יש מגדלים סוואניים — פחות מאשר באושגולי, אך הם עומדים בחצרות פעילות ולא במוזיאון פתוח.

מעבר בצ׳ו מוביל צפונה לעבר הגבול הרוסי. זה אינו מסלול למבקרים ואין לנסות אותו.

ועכשיו בכנות על מזג האוויר. אושבה מכוסה עננים חלק ניכר מן הזמן. הבוקר מציע את הסיכוי הטוב ביותר, בייחוד אחרי לילה קר; עד הצהריים העמק נסגר לא פעם. לינה אחת במזרי מכפילה בערך את הסיכויים.

במזרי יש אכסניות, שקטות וזולות יותר מאשר במסטיה. בערב השקט כאן כמעט מוחלט, מה שכבר אי אפשר לומר על מסטיה בקיץ.

עמק הדולרה צר ותלול, ולכן השמש עולה בו מאוחר ושוקעת מוקדם; גם בקיץ הבוקר קר. הדבר מקל על העלייה אל המפל, אך מבחינת צילום פירושו שהאור בקרקעית העמק טוב רק לפרק זמן קצר.

העונה נמשכת מיוני ועד תחילת אוקטובר. במאי עדיין מונח שלג על השבילים והנהרות גואים; מנובמבר הכפר מתרוקן.

יום מלא אחד — המפל, הכפר והנוף — הוא בדיוק המידה הנכונה.