כנסיית בראקוני

בראקוני היא הכנסייה שבה מסתיימת האדריכלות הגאורגית של ימי הביניים. היא נבנתה ב-1753 בכפר צסי, מעל הנקודה שבה נשפך הלוחוני אל הריוני, בהזמנת רוסטום, דוכס ראצ'ה. הבנאי, אווטנדיל שולאוורלי, נזכר בשמו בכתובת שעל החזית המזרחית — נדירות בגאורגיה, שבה נותרו האדריכלים כמעט תמיד אלמונים.

התוכנית היא צלב חסום בריבוע עם כיפה, נוקשה וגבוהה. איכותה המכרעת של בראקוני היא הפרופורציה: תוף הכיפה ארוך וצר, והחזיתות מהודקות כל כך עד שהכנסייה נראית גדולה משהיא. האבן צהובה-אפורה בהירה ותופסת את האור אחרת בכל שעה; לפנות ערב, כשהשמש יורדת אל קצה העמק המערבי, החזית המערבית מתחממת בגוון ניכר.

העיטור כאן מגולף ולא מצויר. סביב החלונות, על התוף ובקצות זרועות הצלב יש גילוף גיאומטרי וצמחי עמוק, מן הטובים שבעבודות האבן הגאורגיות של המאות ה-17 וה-18. בפנים, לעומת זאת, הכנסייה כמעט ריקה: ציורי קיר לא שרדו, והחלל גבוה, קר וחמור.

הסיפור נגמר רע. רוסטום, שבנה את בראקוני, הפסיד ב-1769 במאבקו במלך סולומון הראשון מאימרתי, והדוכסות של ראצ'ה בוטלה. הכנסייה היא הדבר המשמעותי האחרון שנותר משלטונו.

בראקוני היא כנסיית קהילה פעילה. החצר מוקפת חומה ומטופחת, ועצים גבוהים סביבה. בחורף, כשאין עלים, האבן הבהירה בולטת בחדות מול הענפים השחורים; באביב הריוני שלמטה שוצף ועכור, ורואים אותו היטב מן הגשר במרחק כמה מאות מטרים.