הרובע היהודי ובתי הכנסת של אחלציחה

באחלציחה חיה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בגאורגיה. העיר ישבה על גבול האימפריה העות'מאנית והתפרנסה ממסחר; סוחרים יהודים היו מיושבים כאן לפחות מן המאה ה-18, ואחרי 1828, כשאחלציחה עברה לידי האימפריה הרוסית, הקהילה גדלה עוד.

הרובע הישן שוכן מתחת לגבעת רבתי, על הגדה השמאלית של נהר פוצחובי: סמטאות צרות, בתים נמוכים מאבן ומלבנים עם מרפסות עץ, וחצרות שנשפכות זו לתוך זו. שני בתי כנסת עומדים במרחק כמה עשרות מטרים זה מזה — בית הכנסת הגדול, שנבנה ב-1863, ושני משנת 1902. אלה מבין מבני בתי הכנסת העתיקים ביותר ששרדו במדינה: אולמות אבן עבי קיר עם חלונות מקושתים, תקרות מצוירות וארונות קודש מעץ מגולף בפנים.

הרובע מעולם לא היה יהודי בלבד. אחרי מלחמת 1828-1829 יושבו באחלציחה עשרות אלפי פליטים ארמנים מארזרום, והדבר שינה לצמיתות את הרכב האוכלוסייה, ושכנים גאורגים, ארמנים ויהודים חיו באותם רחובות עצמם. משום כך עומדים כאן בית כנסת, כנסייה ארמנית וכנסייה גאורגית במרחק כמה בלוקים זה מזה.

הקהילה החלה לעזוב בשנות השבעים, ועד סוף שנות התשעים היגרה כמעט כולה לישראל. כיום נותרו בעיר רק כמה משפחות יהודיות. בבית כנסת אחד מטפלים והוא נפתח מפעם לפעם; השני נעול בדרך כלל, והכניסה תלויה באיתור שכן או שומר שבידיו המפתח.

דבר אחד ראוי להיאמר בפירוש. בטירת רבתי המשוחזרת עומד גם מבנה המוצג כבית כנסת, אך זהו שחזור מודרני וחלק מן המתחם התיירותי. בתי הכנסת ההיסטוריים האמיתיים נמצאים במורד הגבעה, ברחוב מגורים רגיל, ואין שום שילוט המוליך אליהם. דווקא השקט הזה, והיעדר ההגשה, הם שהופכים את ההליכה לכדאית.