אדישי

אדישי הוא מן היישובים המיושבים דרך קבע הגבוהים ביותר בסוונתי, בגובה כ-2,040 מטרים בעמק האדישצ׳לה, בערך באמצע הדרך בין מסטיה לאושגולי. כיום חיות כאן כל השנה רק כמה משפחות.

הכפר שמר על צורתו משום שכמעט דבר לא נוסף לו לאחר שנבנה. תריסר מגדלים, בתי אבן, אסמי חציר וכנסייה — וזה הכול. התשתית התיירותית מסתכמת בכמה אכסניות.

לאדישי מקום מיוחד בתולדות התרבות הגאורגית. כאן, בכנסיית הכפר, נשמרו במשך מאות שנים בשורות אדישי: כתב יד משנת 897 ואחד הספרים הגאורגיים המתוארכים העתיקים ביותר. הוא נכתב בטאו-קלארג׳תי ונשלח אל ההרים לשמירה. כיום הוא במוזיאון מסטיה, אך שמו על שם הכפר הזה.

אדישי הוא היום השלישי הקלאסי במסלול הרגלי ממסטיה לאושגולי. מכאן חוצה השביל את האדישצ׳לה, נהר קרחוני בלי גשר, ותושבים מקומיים מעבירים את ההולכים על סוסים. אין זו אטרקציה: אחרי הצהריים עולים מי ההפשרה והחצייה נעשית מסוכנת באמת. חצו בבוקר.

במעלה העמק, שעה וחצי עד שעתיים מן הכפר, נמצא קרחון אדישי — לשון רחבה היורדת מתחת לטטנולדי ולשכנותיו. זהו אחד הקרחונים הגדולים הנגישים בסוונתי, ואין צורך במיומנות טכנית כל עוד אינכם עולים על הקרח.

מיקומה של אדישי הוא עצמו ההיסטוריה שלה. הכפר יושב בקצה דרך ללא מוצא: הקילומטרים האחרונים תלולים ומועדים למפולות שלג בחורף. הבידוד הזה הוא ששימר את המגדלים ואת כתב היד, ואותו בידוד גם רוקן את הכפר במאה העשרים, כשמשפחות יושבו מחדש במישור.

היום התיירות היא הסיבה היחידה שמישהו חי כאן בכלל. זו עסקה הוגנת לשני הכיוונים: האכסניות בסיסיות ואינן זולות, אך הכסף נשאר אצל המשפחות שלא עזבו.

בכנות על התנאים: האכסניות פשוטות, אין חנות, אין כספומט ומזומן הוא הכרח. החשמל מתנתק. האינטרנט לרוב אינו עובד כלל.

הדרך ראויה לפסקה. מכביש מסטיה–אושגולי אל הכפר יש כשבעה קילומטרים של דרך חצץ עם תלמים עמוקים. רכב רגיל לא יעלה; אחרי גשם גם הנעה כפולה מתקשה. רבים עולים ברגל, וזה קצת יותר משעתיים והרבה יותר נעים.

העונה נמשכת מאמצע יוני עד סוף ספטמבר. בחורף השלג סוגר את הדרך והמשפחות שנותרו יורדות לא פעם למטה.

שלוש שעות מכסות את הכפר; לקרחון דרוש יום שלם.