קרחון שכארה וכנסיית לאמריה

מעל אושגולי מוליכה דרך אל מוצא האינגורי — אל המקום שבו הנהר שליוויתם כל הדרך מזוגדידי פשוט יוצא מן הקרח. זו הליכה של יום, והטובה ביותר בסוונתי.

המסלול פונה מזרחה מאושגולי לאורך הגדה הימנית של האינגורי. כשמונה קילומטרים לכל כיוון, שלוש עד ארבע שעות, וההליכה קלה: העמק רחב וההעפלה הכוללת היא רק מאתיים עד שלוש מאות מטרים. לקראת הסוף מתחלף האחו במורנה ולשון הקרחון נגלית, בגובה של כ-2,300 עד 2,400 מטרים.

מעליה ניצבת שכארה, 5,193 מטרים, הנקודה הגבוהה ביותר בגאורגיה ופסגת השיא של חומת בזנגי. החומה הזאת היא סוללת קרח באורך שנים-עשר קילומטרים לאורך הגבול הגאורגי-רוסי, ואחת המטרות הרציניות בתולדות הטיפוס בקווקז. לראותה ממש מלמטה זו חוויה אחרת לגמרי מלראותה ממרחק.

בדרך, בז׳יביאני שבחלקה העליון של אושגולי, עומדת כנסיית לאמריה המוקדשת לאם האלוהים: כנסיית אולם מן המאה האחת-עשרה או השתים-עשרה, עם מגדל וחומת היקף משלה ושברי ציורי קיר בפנים. היא נמצאת בדיוק במקום שבו מתחיל השביל ואין לוותר עליה.

לשון הקרחון נסוגה במהירות. בעשורים האחרונים היא הצטמצמה באופן ניכר וקצה הקרח אינו יציב, עם מפולות אבנים וקשתות קרח מתמוטטות. ללכת מתחת ללשון או לעלות על הקרח בלי ציוד ובלי מדריך אינו מומלץ; זו אזהרה ולא הצעה.

לאורך השביל כמעט אין דבר מעשה ידי אדם: שני גשרי קרשים, מאהל רועים זמני ותלם שנשחק על פני המורנה. בשיא הקיץ יש כאן בקר וסוסים, וביוני עדיין מונחים כתמי שלג במדרונות הפונים צפונה.

הנוף לאחור מז׳יביאני אל מגדלי אושגולי טוב לא פחות מן הנוף קדימה אל החומה, ולעיתים קרובות טוב אף יותר בדרך חזרה, כשאור הערב מגיע מן המערב.

מזג האוויר הוא עניין נפרד. העמק לוכד עננים וגשם אחר הצהריים הוא דבר רגיל. צאו מוקדם, לא רק בגלל האור אלא מפני שביום מעונן החומה אינה נראית כלל וכל הטעם בהליכה נעלם.

באושגולי אפשר לשכור סוסים, ורכבי שטח עולים חלק מן הדרך, אך הקטע האחרון הוא ברגל בכל מקרה. מים יש לאורך העמק; אוכל אין.

העונה נמשכת מאמצע יוני עד תחילת אוקטובר. במאי עדיין יש שלג על השביל והאינגורי גואה.

הקצו שש שעות, שפירושן למעשה יום שלם עם לינה באושגולי.