עמק חאדה

חאדה הוא ערוץ צדדי של האראגווי שיש בו יותר מגדלים מימי הביניים מכל עמק אחר לאורך כביש הצבא, וכמעט איש אינו פונה לראותם. פתח העמק נמצא בקווששתי, כעשרה קילומטרים לפני תחילת העלייה לגודאורי; משם דרך גסה עוקבת אחרי נחל חאדיסצקאלי דרומה-מערבה בין מדרונות עשב תלולים לאורך כמעט עשרים קילומטרים.

לאורכה פזורים כתריסר כפרים קטנים, בכמה מהם נותרו שתיים-שלוש משפחות בלבד, וכשישים מגדלים ושברי מגדלים. אלה אינם המגדלים הגבוהים והדקים של סוואנטי אלא מבנים נמוכים ומרובעים בני שלוש או ארבע קומות, מאבן צפחה לא מסותתת, עם פתח כניסה גבוה יחיד וכמעט בלי חלונות. אחדים עומדים בכפרים שדרכם נוסעים — צקרה וקורוגו הן בדרך כלל העצירות הראשונות — ואחרים עומדים לבדם על שלוחות ומשקיפים על קטע מן השביל.

הסיבה לכל כך הרבה ביצורים היא הדרך. לפני שהרוסים סללו בשנות ה-10 וה-20 של המאה ה-19 את הכביש המודרני מעל מעבר ג׳ווארי, היה עמק חאדה אחד המסלולים מעבר לרכס אל הקסאני, ואת התנועה בו היה צריך לפקח ולמסות. המגדלים, הקפלות ההרוסות והקברים שייכים לאותה כלכלה ישנה, שנסתיימה ברגע שהכביש הראשי זז.

שתי הערות מעשיות על ההווה. לפרויקט הכביש קווששתי-קובי, מנהרה ארוכה שנועדה לעקוף את הקטע הגבוה ביותר של כביש הצבא, יש קצה דרומי סמוך לפתח העמק, ולכן צפו לציוד כבד ולתנועת עבודות בגישה. ודרך העמק אינה סלולה מעבר לכפרים הראשונים: מחורצת, אבנית וחצויה בנחלים שגואים אחרי גשם.

סוף יוני וספטמבר הם החודשים הטובים, כשהעשב גבוה או האור נמוך והמגדלים מטילים צללים במורד המדרונות.