אסורתי

אסורתי נמצאת ארבעים קילומטרים מטביליסי ושייכת למאה ה-19 אחרת לגמרי. הכפר נוסד ב-1818 כמושבה גרמנית שוואבית בשם אליזבטתאל. משפחות מווירטמברג, שיצאו מסיבות דתיות וכלכליות, התיישבו בדרום הקווקז בהזמנת האימפריה הרוסית; אסורתי, בולניסי וכמה כפרים נוספים הם תוצאת אותו גל.

מה ששרד הוא הרחוב. הבתים בני שתי קומות, עם גגות רעפים משופעים, מרפסות עץ ומרתפי אבן עמוקים שנבנו ליין; שנת הבנייה חרוטה לעיתים קרובות מעל הדלת. התכנון נוקשה: רחוב ישר, מגרשים שווים, ומבנה שירות בסוף כל חצר. אין זו ההיגיון של כפר גאורגי, ובדיוק משום כך הוא בולט.

במרכז עומדת הכנסייה הלותרנית מסוף המאה ה-19, ולידה בית הקברות הגרמני הישן. האוכלוסייה הגרמנית גורשה לקזחסטן ולמרכז אסיה ב-1941 ומעולם לא שבה.

הירושה השנייה היא יין. אסורתי נותנת את שמה לזן אסורתולי שאווי, ענב אדום מקומי שהמתיישבים הפיצו. כמה משפחות עדיין מייצרות ממנו, ובכפר יש מרתפים קטנים. חלק מן הבתים שוקמו, אחרים מתמוטטים בשקט, והניגוד הזה אף הוא חלק מן ההיסטוריה.